2019 - צאלה יפה מנכלית ...צאלה יפה מנכלית המכללה סיום תפקיד - ארוע פרידה 2019 - צאלה יפה מנכלית המכללה סיום תפקיד - ארוע פרידה קרא עוד
חזרהעריכה
פרטים (8)
הזמנה לערב פרידה מצאלה יפה מנכלית המכללה...
צאלה יפה בערב הפרידה לרגל פרישתה לגמלאות...
פרופ' ציפי ליבמן נפרדת מצאלה יפה ...
צאלה יפה ואיריס קריא בערב הפרידה לצאלה...
חגית אלוני וצאלה יפה
ברכה לצאלה
ברכה לצאלה מועד עובדי המנהל של מכללת סמי...
ברכה לצאלה מצדוק לילה
דברי פרידה – 30.4.19
הרומן הגדול שלי עם מכללת סמינר הקיבוצים התחיל לפני 17 שנים, כאשר באופן מפתיע קיבלתי טלפון למשרדי בבית החולים אלי"ן, שם עבדתי כעובדת סוציאלית, משרה קשי, מזכירתו של יוסי אסף, ראש המכללה – "ד"ר יוסי אסף רוצה לדבר איתך" – היא אמרה, והעבירה אותי אל יוסי, אותו כמובן לא הכרתי אז. יוסי התחיל לשוחח אתי בדרכו המיוחדת, סחור סחור, מספר לי על סמינר הקיבוצים, ועל המבנה הארגוני - רק בסוף השיחה הבנתי שהוא מבקש להזמין אותי לריאיון לתפקיד ניהולי בכיר במכללה.
כל השאר , כמעט, היסטוריה.
הוצנחתי במידה רבה אל התפקיד, אל ההנהלה החדשה שיוסי בנה, ואל הקדקוד הניהולי שבראשה, שכלל את יוסי, ראש המכללה, ציפי ליבמן הרקטורית, ונעה סקלי – המנכ"לית. מכיוון שהתפקיד שהוגדר לי באותה עת - סמנכ"לית משאבי אנוש, היה תפקיד חדש, הניחה לי נעה לעשות כרצוני, ובחודשיים הראשונים רק למדתי את הארגון. נפגשתי עם בעלי תפקידים מכל התחומים, במהלך של ראיונות עומק – והתחלתי להבין ולהכיר את המכללה ואת אנשיה, ואת עולם ההשכלה הגבוהה.
בינואר 2006 נכנסתי לתפקיד המנכ"ל, במהלך חפיפה קצר וטבעי למדי. מוטי הוותיק והמנוסה קיבל את תפקיד סמנכ"ל הכספים, לצדי, כך שיכולתי להרגיש בטוח. יוסי, ציפי ואני כבר למדנו לעבוד במשותף, באופן הרמוני ויעיל, בשלוש השנים הקודמות.
מכללת סמינר הקיבוצים הייתה פסגת הקריירה שלי, הארוכה ביותר, והממצה ביותר, מבחינת השילוב שהיה בתפקידי בין עולם הניהול לעולם החינוך (שהרי התחלתי את חיי המקצועיים כמורה מחנכת!) .
"זה מקום מיוחד, אין דברים כאלו, שמורת טבע אמתית" היה אומר לי לא אחת עתי, האיש שלי, שהיה שומע סיפורים רבים מהעבודה שלי, וגיבש לעצמו מהר מאד תמונה ברורה וחיובית במיוחד של המכללה. ובעיתות משבר היה אומר "בחיים לא תמצאי מקום כזה, ואנשים כאלו, אל תחשבי אפילו לעזוב..."
למדתי כאן לנהל, באופן מיטבי, שלא יכולתי להגיע אליו באף מקום אחר בו עבדתי, בעיקר מפני שלא היו בשום מקום כל כך הרבה משאבים הנחוצים לניהול מיטבי, וכוונתי לא רק למשאבים חומריים – אלא בעיקר למשאבים האנושיים העשירים הקיימים אצלנו במכללה.
למדתי לאַפְשֵר – לעודד יזמים לפתח רעיונות ולממש חלומות נועזים, כי היה לי כאן צוות לצדי, מעלי, מצדדי ומתחתי – שזו רוחו, אמונתו, וטבעו.
למדתי עבודת צוות, מהסוג שמעולם לא היה לי כמוה: בפורום המנהלי, בהנהלת המנהל ובהנהלה הרחבה – צוותים ששיתוף הפעולה למען המטרה המשותפת, והיעדר האגו – מאפיין אותם.
למדתי הלכות מו"מ סבוך, מורכב – להתעקש, ומצד שני גם לוותר. להתפשר. להתגשר. התנסיתי כאן במשאים ומתנים רבים ושונים, אך העיקר היה הנושא שלו הקדשתי חלק מהותי בתפקידי: עסקת המקרקעין, בניית המכללה החדשה. לא אזכה כבר, לצערי, להשתתף בבנייה עצמה, אולם אפשר לומר שאחרי כעשר שנות מו"מ קשוח, בעזרת יעל שאלתיאלי, יו"ר הועד המנהל המסורה והנחושה שלנו, ומוסדות העמותה שהתחלפו ב2016 ואפשרו זאת, ובזכות יועצים (משפטיים ואחרים) מצויינים שלקחנו לצדנו – הגענו אל הפתרון המוסכם, וזהו – אפשר להוציא את העגלה התקועה מהבוץ!
למדתי לאהוב – את המקום שהפך לי לבית, ואת כולכם, אנשי הסגל שזכיתי להכירם גם בפן האישי, במיוחד בהזדמנויות הפחות פורמליות, בכנסים, במסיבות ואירועים, ואף בימי חולי ואבלות אישיים, או במפגשים מקריים על השבילים ובמשרדים, ואיך למדתי לאהוב וליהנות בימי הגיבוש השנתיים – אינכם יודעים כמה זר ומוזר היה כל זה בעיני בהתחלה...
על כל אלו, אני חייבת למקום הזה הרבה תודה.
בחרתי להיפרד "בטרם עת", אך בהרגשה שבשלה העת.
עבורי – לסיים, ולהתחיל בקריירה אישית חדשה, עליה חלמתי כל חיי: להגשים את פוטנציאל היצירה והעיסוק באמנות באופן מלא, ולא רק בשעות הפנאי.
עבור המכללה – זוהי עת שבה הצוות הניהולי יציב ואיתן, מגובש ומנוסה, ונכון להוביל את המכללה אל החומש הבא, אל העתיד של המאה ה21.
עינת קסוטו שפי, מחליפתי, שנבחרה בקפידה ובתהליך מסודר ומעמיק, עובדת לצדי כבר כמעט חודשיים ימים, מצרפת במהירות ובתבונה את הפרטים הרבים לתמונה השלמה.
גם היא כבר בְּשֵלָה - מוכנה ומזומנה לקבל עליה את עולו של התפקיד, על משקלו הרב, ועל קסמו הגדול.
קחי ממני, עינת, את האוצר היקר הזה, והובילי אותו ביד רמה ובזרוע נטויה, במלוא כישורייך וכשרונך, עם ניסיונך הרב אותו את מביאה ממנכ"לות אלו"ט, ובעיקר – במלוא לבך, שעד כמה שאני מתרשמת, כבר נשבה בחבלי האהבה...
בהצלחה לציפי - נשיאתי, לעינת - מחליפתי, ליהודית - עמיתתי, לחגית - שותפתי, ולכל הנהלת המכללה, המתחדשת בבעלי תפקידים חדשים נוספים בשנה הזו.
הצלחה, צמיחה, פריחה, שגשוג והרבה הרבה טוב – לכולכם, בית מכללת סמינר הקיבוצים.
וודאי שעוד נוסיף ונתראה,
באהבה גדולה,
צאלה
מציג פריט: - מתוך 8
הזמנה לערב פרידה מצאלה יפה מנכלית המכללה לרגל פרישתה לגמלאות
קרא עוד
קרדיטים: מחלקת הגרפיקה מכללת סמינר הקיבוצים
צאלה יפה בערב הפרידה לרגל פרישתה לגמלאות
קרא עוד
קרדיטים: צילום: הילה אקרמן אשר
פרופ' ציפי ליבמן נפרדת מצאלה יפה
קרא עוד
קרדיטים: צילום: הילה אקרמן אשר
צאלה יפה ואיריס קריא בערב הפרידה לצאלה
קרא עוד
קרדיטים: צילום: הילה אקרמן אשר
חגית אלוני וצאלה יפה
קרא עוד
קרדיטים: צילום: הילה אקרמן אשר
ברכה לצאלה
קרא עוד
קרדיטים: כתיבה: ד"ר אדם הישראלי גרפיקה: מחלקת הגרפיקה של מכללת סמינר הקיבוצים
ברכה לצאלה מועד עובדי המנהל של מכללת סמינר הקיבוצים
קרא עוד
קרדיטים: כתיבה: מירב וילנר, מאיר אטיאס, אסתי כבדיאל גרפיקה: מחלקת הגרפיקה של מכללת סמינר הקיבוצים
ברכה לצאלה מצדוק לילה
קרא עוד
קרדיטים: כתיבה: צדוק לילה מנהל אגף תפעול, גרפיקה: מחלקת הגרפיקה של מכללת סמינר הקיבוצים
דברי פרידה – 30.4.19
הרומן הגדול שלי עם מכללת סמינר הקיבוצים התחיל לפני 17 שנים, כאשר באופן מפתיע קיבלתי טלפון למשרדי בבית החולים אלי"ן, שם עבדתי כעובדת סוציאלית, משרה קשי, מזכירתו של יוסי אסף, ראש המכללה – "ד"ר יוסי אסף רוצה לדבר איתך" – היא אמרה, והעבירה אותי אל יוסי, אותו כמובן לא הכרתי אז. יוסי התחיל לשוחח אתי בדרכו המיוחדת, סחור סחור, מספר לי על סמינר הקיבוצים, ועל המבנה הארגוני - רק בסוף השיחה הבנתי שהוא מבקש להזמין אותי לריאיון לתפקיד ניהולי בכיר במכללה.
כל השאר , כמעט, היסטוריה.
הוצנחתי במידה רבה אל התפקיד, אל ההנהלה החדשה שיוסי בנה, ואל הקדקוד הניהולי שבראשה, שכלל את יוסי, ראש המכללה, ציפי ליבמן הרקטורית, ונעה סקלי – המנכ"לית. מכיוון שהתפקיד שהוגדר לי באותה עת - סמנכ"לית משאבי אנוש, היה תפקיד חדש, הניחה לי נעה לעשות כרצוני, ובחודשיים הראשונים רק למדתי את הארגון. נפגשתי עם בעלי תפקידים מכל התחומים, במהלך של ראיונות עומק – והתחלתי להבין ולהכיר את המכללה ואת אנשיה, ואת עולם ההשכלה הגבוהה.
בינואר 2006 נכנסתי לתפקיד המנכ"ל, במהלך חפיפה קצר וטבעי למדי. מוטי הוותיק והמנוסה קיבל את תפקיד סמנכ"ל הכספים, לצדי, כך שיכולתי להרגיש בטוח. יוסי, ציפי ואני כבר למדנו לעבוד במשותף, באופן הרמוני ויעיל, בשלוש השנים הקודמות.
מכללת סמינר הקיבוצים הייתה פסגת הקריירה שלי, הארוכה ביותר, והממצה ביותר, מבחינת השילוב שהיה בתפקידי בין עולם הניהול לעולם החינוך (שהרי התחלתי את חיי המקצועיים כמורה מחנכת!) .
"זה מקום מיוחד, אין דברים כאלו, שמורת טבע אמתית" היה אומר לי לא אחת עתי, האיש שלי, שהיה שומע סיפורים רבים מהעבודה שלי, וגיבש לעצמו מהר מאד תמונה ברורה וחיובית במיוחד של המכללה. ובעיתות משבר היה אומר "בחיים לא תמצאי מקום כזה, ואנשים כאלו, אל תחשבי אפילו לעזוב..."
למדתי כאן לנהל, באופן מיטבי, שלא יכולתי להגיע אליו באף מקום אחר בו עבדתי, בעיקר מפני שלא היו בשום מקום כל כך הרבה משאבים הנחוצים לניהול מיטבי, וכוונתי לא רק למשאבים חומריים – אלא בעיקר למשאבים האנושיים העשירים הקיימים אצלנו במכללה.
למדתי לאַפְשֵר – לעודד יזמים לפתח רעיונות ולממש חלומות נועזים, כי היה לי כאן צוות לצדי, מעלי, מצדדי ומתחתי – שזו רוחו, אמונתו, וטבעו.
למדתי עבודת צוות, מהסוג שמעולם לא היה לי כמוה: בפורום המנהלי, בהנהלת המנהל ובהנהלה הרחבה – צוותים ששיתוף הפעולה למען המטרה המשותפת, והיעדר האגו – מאפיין אותם.
למדתי הלכות מו"מ סבוך, מורכב – להתעקש, ומצד שני גם לוותר. להתפשר. להתגשר. התנסיתי כאן במשאים ומתנים רבים ושונים, אך העיקר היה הנושא שלו הקדשתי חלק מהותי בתפקידי: עסקת המקרקעין, בניית המכללה החדשה. לא אזכה כבר, לצערי, להשתתף בבנייה עצמה, אולם אפשר לומר שאחרי כעשר שנות מו"מ קשוח, בעזרת יעל שאלתיאלי, יו"ר הועד המנהל המסורה והנחושה שלנו, ומוסדות העמותה שהתחלפו ב2016 ואפשרו זאת, ובזכות יועצים (משפטיים ואחרים) מצויינים שלקחנו לצדנו – הגענו אל הפתרון המוסכם, וזהו – אפשר להוציא את העגלה התקועה מהבוץ!
למדתי לאהוב – את המקום שהפך לי לבית, ואת כולכם, אנשי הסגל שזכיתי להכירם גם בפן האישי, במיוחד בהזדמנויות הפחות פורמליות, בכנסים, במסיבות ואירועים, ואף בימי חולי ואבלות אישיים, או במפגשים מקריים על השבילים ובמשרדים, ואיך למדתי לאהוב וליהנות בימי הגיבוש השנתיים – אינכם יודעים כמה זר ומוזר היה כל זה בעיני בהתחלה...
על כל אלו, אני חייבת למקום הזה הרבה תודה.
בחרתי להיפרד "בטרם עת", אך בהרגשה שבשלה העת.
עבורי – לסיים, ולהתחיל בקריירה אישית חדשה, עליה חלמתי כל חיי: להגשים את פוטנציאל היצירה והעיסוק באמנות באופן מלא, ולא רק בשעות הפנאי.
עבור המכללה – זוהי עת שבה הצוות הניהולי יציב ואיתן, מגובש ומנוסה, ונכון להוביל את המכללה אל החומש הבא, אל העתיד של המאה ה21.
עינת קסוטו שפי, מחליפתי, שנבחרה בקפידה ובתהליך מסודר ומעמיק, עובדת לצדי כבר כמעט חודשיים ימים, מצרפת במהירות ובתבונה את הפרטים הרבים לתמונה השלמה.
גם היא כבר בְּשֵלָה - מוכנה ומזומנה לקבל עליה את עולו של התפקיד, על משקלו הרב, ועל קסמו הגדול.
קחי ממני, עינת, את האוצר היקר הזה, והובילי אותו ביד רמה ובזרוע נטויה, במלוא כישורייך וכשרונך, עם ניסיונך הרב אותו את מביאה ממנכ"לות אלו"ט, ובעיקר – במלוא לבך, שעד כמה שאני מתרשמת, כבר נשבה בחבלי האהבה...
בהצלחה לציפי - נשיאתי, לעינת - מחליפתי, ליהודית - עמיתתי, לחגית - שותפתי, ולכל הנהלת המכללה, המתחדשת בבעלי תפקידים חדשים נוספים בשנה הזו.
הצלחה, צמיחה, פריחה, שגשוג והרבה הרבה טוב – לכולכם, בית מכללת סמינר הקיבוצים.
וודאי שעוד נוסיף ונתראה,
באהבה גדולה,
צאלה