"...ראיתי ילד בוכה לבד ליד גופות ההורים, מנסה להתקרב, לבקש מהם עזרה אך הם לא ענו לו. הוא לא קלט שהם מתו...הבטתי בו וליבי נקרע. לא יכולתי לסייע לו כיוון שגם את עצמי לא יכולתי לסחוב..." (אברהם אדגה, "המסע אל החלום").

יום הזיכרון ליהודי אתיופיה הנקרא גם יום נספי סודאן, מצויין בכ"ח באייר (יום ירושלים) לזכר כ4000 מיהודי ביתא ישראל שמתו במהלך המסע וההמתנה לעלייה במחנות הפליטים בסודאן בזמן מבצע אחים.

בסמינר הקיבוצים החלו לציין את היום בשנת 2013 ומאז מקיימים אותו מידי שנה.

"לעיתים האוטובוסים הביאו מאות רבות של עולים ביום. אנשים למודי תלאות, עליהם סמרטוט מרופט אשר שרד את התלאות...אנשים הקיאו, נראו רעבים ורזים באופן קיצוני...המפגש עם עולים אלו שינה לי הרבה פרספקטיבות בחיים. זהו זיכרון יחיד במינו, התרגשות ממפגש יוצא דופן...לראות בני אדם אשר מלמדים אותם להדליק אור בחדר...להיות שותף להתרגשות אשר בפתיחת ברז מים בחדר...אילו הם רגעי בראשית שנחקקו עמוק בזיכרון" (ד"ר גרסירו נמרוד, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה).

"בירח דמותה של אימי, 
מביטה בי, אמא אל תיעלמי 
לו היתה לצידי, היא היתה יכולה, 
לשכנע אותם שאני יהודי. 

עוד מעט, עוד קצת, בקרוב נגאל 
לא נפסיק ללכת, לארץ ישראל 

עוד מעט, עוד קצת, להרים עיניים 
מאמץ אחרון, לפני ירושלים"

מתוך השיר: המסע לארץ ישראל, מילים: חיים אידיסיס, לחן: שלמה גרוניך