ב1958 לצד הכשרת המורים הוקם בסמינר הקיבוצים בית ספר תיכון שכלל כיתות י"א-י"ב.

לאחר מעבר הסמינר למקומו הנוכחי בדרך נמיר 149 גדל בית הספר והפך לתיכון עיוני ארבע-שנתי (כיתות ט' עד י"ב). 

סקירה שניתנה בחוברת "בסמינר" בדצמבר 1972 מספרת על בית הספר ועל תכניו המיוחדים ביניהם בולטים:

חינוך לדיוק: בית הספר מתנהל ללא צלצולים.

הופעה חיצונית: שמירה על הופעה נאותה ללא תלבושת אחידה, מתן אפשרות לביטוי עצמי בהופעה החיצונית של התלמיד.

חינוך משלים וחוגים: דגש על פעילות חברתית מחוץ למסגרת הלימודים הרגילה וחוגי אמנות שונים.

העדר סלקטיביות – קבלת תלמידים על סמך תכונות אישיות ולא ממוצע ציונים.

יחסי מורה-תלמיד בלתי אמצעיים - יחסו של המורה אל התלמיד נקבע על פי אופיו ושקדנותו, ללא קשר לציוניו. 

בפרסום משנת 1977 בשנתון סמינר הקיבוצים כתבו שלמה יצחקי ויואל שניר כי:"בגלל פיגור בבניה נאלצנו לסגור את הפנימייה ולהפוך את חדרי הפנימייה לכיתות. בתשל"ו סיימה כיתה י"ב האחרונה את לימודיה ובזה נפסק קיומו של בית הספר התיכון שליד הסמינר, לדאבון ליבם של התלמידים, מורים והורים".