דברים ל"כנס בוגרים" – המסלול לחנ"ג ותנועה

6 למאי, 2004

אפרת הימן

ערב טוב לכל הבאים לכנס הבוגרים הראשון מאז הקמתו של המסלול לחינוך גופני ותנועה לפני 60 שנה. ברוכים אלה שבאו מקצווי ארץ וברוכים אלה שבאו ממרחק השנים. מרגש לראות כאן דורי דורות של בוגרים, שהמשותף לכולנו הוא הבית הזה, סמינר הקיבוצים שהעניק לנו את הרוח הייחודית החינוכית אותה התוותה בראשית הדרך יהודית בינטר, ואשר אותה המשיכו דורות המורים שבאו אחריה.

בשנת 1944 הקימה יהודית בינטר את ה"סמינר להכשרת מורים לגימנסטיקה", שהשתלב לאחר מכן בסמינר הקיבוצים כ"מכון לחינוך-תנועה". דרך ארוכה עבר המסלול מאז ועד היום: מהצריפים שבצדו הדרומי של הירקון אל המבנים המקומרים של היום, מעשרה סטודנטים בכל מחזור ועד לשישים סטודנטים היום, מלימודים שארכו שנתיים והתעודה שנתנה הייתה של מורה מוסמך ועד להכשרה של ארבע שנים וקבלת תואר ראשון בחינוך. כל אלה מלמדים על התפתחות ושינויים, אך במהלך השנים ועד היום, כל דורות המורים שלימדו במסלול שימרו את דרך החשיבה הייחודית, המוכרת – אני בטוחה בכך, לכל הנוכחים, שינקו אותה בזמן הכשרתם המקצועית כאן. בבסיסה עומדת תפיסה חינוכית שהושפעה מגישות הומניסטיות ומהגישות הרואות את האדם במרכז תהליך החינוך, שהנחת היסוד שלה היא ההכרה במרכזיותה של התנועה כמרכיב חינוכי והתפתחותי.

נדבך חשוב נוסף ב"חינוך לתנועה" הנה הפעילות התנועתית במסגרת החברתית המבוססת על ההנאה שבעשייה המשותפת ועל ההכרה בתרומתו של כל יחיד לפעילות המשותפת. כפי שהשכילה יהודית בינטר להגדיר את המפגש של היחיד עם עצמו ועם הזולת: "אתה-התנועה, דו-שיח ומפגש".

מפגש כזה אפשרי רק באווירה לימודית המעודדת חשיבה יצירתית, סקרנות, ופתיחות לשינוי. אנו עושים כמיטב יכולתנו להשרות אווירה כזו במסלול שלנו.