סמינר הקיבוצים אימץ את הגישה האחדותית בתכנון לימודים ופיתח את יישומה בהוראה. גישה זו עיקרה שאיפת האדם להכיר את עצמו ואת העולם הסובב אותו. היא מניחה שהאדם נוטה מטבעו ליטול אחריות למעשה הבריאה ושואף לתיקון העולם שבו הוא חי.
בהגדרתה הרחבה הגישה רוצה לבנות את החלקים למשהו שלם, ליצור מכלולים ולראות את הדברים בקשריהם ובהקשריהם. כלומר לבנות מן החלקים משהו שלם.
לתפיסתו של סמינר הקיבוצים גישה אחדותית בהוראה מכוונת את המורה ותלמידיו לחשוף קשרים, לחפש משמעות, לפענח את המציאות ולקחת חלק פעיל בעיצובה. זוהי גישה הומניסטית, הרואה באדם את מטרתו של בית הספר. זהו הניסיון להגשים את ה"אני מאמין" החינוכי של הסמינר – להיות אדם מעורב בנוף הישראלי, בחברה האנושית ובמורשת היהודית.
כתב מרדכי סגל, מייסד סמינר הקיבוצים: "הרעיונות שהדריכו אותנו היו אכן שונים מאוד מן המקובל אם כי פשוטים במהותם. סברנו שאין לשים מחיצות בין עבודת הלמידה של הילד לבין שאר חייו" (כפר גלעדי, 1976).
שלמה יצחקי (מנהל סמינר הקיבוצים בשנים 1986-1975) אמר על הגישה האחדותית בין היתר כי "היא גורסת שאנו צריכים לנסות ולהגיע להבנת המציאות, להבין את העולם לא בצורה דיכוטומית אלא לנסות לראות את הזרימה , את ההיתקלות שלנו במציאות, את הניסיון לקבוע את מקומנו במעגל הקטן ובמעגל ההולך ומתרחב של העולם כדי להדגיש בזה את חלקנו ואת אחריותנו למה שקורה לנו ולסביבה".
מתוך המאמץ ליישם את הגישה האחדותית בקרב התלמידים ובקרב בתי הספר המאמנים הלכה והתגבשה שיטה בתכנון לימודים והוראה שקיבלה את השם: "מכלולי חיים".
גובשו חמישה עקרונות ביישום הגישה האחדותית:
1. יש לארגן את תוכני הלימוד על פי תהליכי חיים ובעיות קיום.
2. יש לקשר רעיונות יסוד בתחומי דעת רלוונטיים לניסיון החיים של הלומדים.
3. יש לשלב ולתאם בין לימודי החברה ולימודי נוף ומורשת.
4. יש לחבר את העולם האישי אל התכנים הנלמדים.
5. יש לקיים שותפות והדדיות של מורים ותלמידים בתהליך הלמידה-הוראה.
נושא המורשת היהודית - חגים ומועדים מיושם אף הוא בעזרת חמשת עקרונות אלה. חג השבועות על פי גישה זו נלמד תוך ניסיון לשלב בין לימודי החברה, הנוף והמורשת.
התקופה בשנה בה חל החג הוא חודש סיוון. הבעיה שעולה היא: קיום בכבוד, צריכה ועבודה. הנוף בעונה זו הוא של קציר חיטים ושעורים, איסוף ביכורים. מכלול החיים הוא להתקיים בכבוד – תורה ועבודה.
רות פרנקל ודינה מימון מציינות כי ראשית עשיית חג היא בהתמודדות אישית עם המקורות; משמע, מפגש ישיר עם סיפור-חג, השלכותיו ומנהגיו הראשוניים של עמנו.
ההתעמקות בתכנים ובצורות, חקירת המצוות והמנהגים, מוליכה לחשיפת מסרי-החג השונים וביטוייהם בחיי העם בכל הדורות - ביצירה האמנותית, בטקסים ובמשחקים, בלבוש ובמאכל.
תהליכי למידה אלה מתרחשים במפגש עם מקורות ידע מגוונים:
בני-אדם - מה אפשר ללמוד מהלומד עצמו וניסיון חייו האישי, מבני משפחתו, מחבריו. בתהליך הלמידה אנו שואלים: מה אתם יודעים? מה אתם זוכרים? מה אתם רוצים לדעת?
אירועים - מה אפשר ללמוד ממוזיאונים, ממוצגים, מתופעות, מאמצעי התקשורת, מתיאטרון, מקולנוע.
מקורות סיפוריים - מה אפשר ללמוד מאגדות וסיפורי-עם, מהפולקלור לסוגיו.
שבועות (מכלולים אייר-סיוון)
היבט של טבע וחקלאות
הנוף המשתנה
היבט חברתי
היבט מורשת
ראשית הקיץ -
הבשלה ותפוצת זרעים בשדה הבר.
הבשלה בשדות הפלחה -
שעורה וחיטה.
הבשלה במטעים ובגן הירק - ביכורים.
תקופת הימים הארוכים בשנה.
תופעות של חמסין.
תודה על הזכות להתקיים בכבוד, תודעה על ישיבת קבע בארץ ישראל.
שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ: מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. ..(דברים, פסוק ט')
על לימוד חג השבועות לפי משנתו של סמינר הקיבוצים:
מכלולי חיים - חג השבועות
סמינר הקיבוצים אימץ את הגישה האחדותית בתכנון לימודים ופיתח את יישומה בהוראה. גישה זו עיקרה שאיפת האדם להכיר את עצמו ואת העולם הסובב אותו. היא מניחה שהאדם נוטה מטבעו ליטול אחריות למעשה הבריאה ושואף לתיקון העולם שבו הוא חי.
בהגדרתה הרחבה הגישה רוצה לבנות את החלקים למשהו שלם, ליצור מכלולים ולראות את הדברים בקשריהם ובהקשריהם. כלומר לבנות מן החלקים משהו שלם.
לתפיסתו של סמינר הקיבוצים גישה אחדותית בהוראה מכוונת את המורה ותלמידיו לחשוף קשרים, לחפש משמעות, לפענח את המציאות ולקחת חלק פעיל בעיצובה. זוהי גישה הומניסטית, הרואה באדם את מטרתו של בית הספר. זהו הניסיון להגשים את ה"אני מאמין" החינוכי של הסמינר – להיות אדם מעורב בנוף הישראלי, בחברה האנושית ובמורשת היהודית.
כתב מרדכי סגל, מייסד סמינר הקיבוצים: "הרעיונות שהדריכו אותנו היו אכן שונים מאוד מן המקובל אם כי פשוטים במהותם. סברנו שאין לשים מחיצות בין עבודת הלמידה של הילד לבין שאר חייו" (כפר גלעדי, 1976).
שלמה יצחקי (מנהל סמינר הקיבוצים בשנים 1986-1975) אמר על הגישה האחדותית בין היתר כי "היא גורסת שאנו צריכים לנסות ולהגיע להבנת המציאות, להבין את העולם לא בצורה דיכוטומית אלא לנסות לראות את הזרימה , את ההיתקלות שלנו במציאות, את הניסיון לקבוע את מקומנו במעגל הקטן ובמעגל ההולך ומתרחב של העולם כדי להדגיש בזה את חלקנו ואת אחריותנו למה שקורה לנו ולסביבה".
מתוך המאמץ ליישם את הגישה האחדותית בקרב התלמידים ובקרב בתי הספר המאמנים הלכה והתגבשה שיטה בתכנון לימודים והוראה שקיבלה את השם: "מכלולי חיים".
גובשו חמישה עקרונות ביישום הגישה האחדותית:
1. יש לארגן את תוכני הלימוד על פי תהליכי חיים ובעיות קיום.
2. יש לקשר רעיונות יסוד בתחומי דעת רלוונטיים לניסיון החיים של הלומדים.
3. יש לשלב ולתאם בין לימודי החברה ולימודי נוף ומורשת.
4. יש לחבר את העולם האישי אל התכנים הנלמדים.
5. יש לקיים שותפות והדדיות של מורים ותלמידים בתהליך הלמידה-הוראה.
נושא המורשת היהודית - חגים ומועדים מיושם אף הוא בעזרת חמשת עקרונות אלה. חג השבועות על פי גישה זו נלמד תוך ניסיון לשלב בין לימודי החברה, הנוף והמורשת.
שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ: מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. י וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ--מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ, אֲשֶׁר תִּתֵּן: כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יא וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ--בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ, שָׁם. (דברים, פרק ט"ז, פסוקים ט-י"א).
התקופה בשנה בה חל החג הוא חודש סיוון. הבעיה שעולה היא: קיום בכבוד, צריכה ועבודה. הנוף בעונה זו הוא של קציר חיטים ושעורים, איסוף ביכורים. מכלול החיים הוא להתקיים בכבוד – תורה ועבודה.
רות פרנקל ודינה מימון מציינות כי ראשית עשיית חג היא בהתמודדות אישית עם המקורות; משמע, מפגש ישיר עם סיפור-חג, השלכותיו ומנהגיו הראשוניים של עמנו.
ההתעמקות בתכנים ובצורות, חקירת המצוות והמנהגים, מוליכה לחשיפת מסרי-החג השונים וביטוייהם בחיי העם בכל הדורות - ביצירה האמנותית, בטקסים ובמשחקים, בלבוש ובמאכל.
תהליכי למידה אלה מתרחשים במפגש עם מקורות ידע מגוונים:
בני-אדם - מה אפשר ללמוד מהלומד עצמו וניסיון חייו האישי, מבני משפחתו, מחבריו. בתהליך הלמידה אנו שואלים: מה אתם יודעים? מה אתם זוכרים? מה אתם רוצים לדעת?
אירועים - מה אפשר ללמוד ממוזיאונים, ממוצגים, מתופעות, מאמצעי התקשורת, מתיאטרון, מקולנוע.
מקורות סיפוריים - מה אפשר ללמוד מאגדות וסיפורי-עם, מהפולקלור לסוגיו.
שבועות (מכלולים אייר-סיוון)
היבט של טבע וחקלאות
הנוף המשתנה
היבט חברתי
היבט מורשת
ראשית הקיץ -
הבשלה ותפוצת זרעים בשדה הבר.
הבשלה בשדות הפלחה -
שעורה וחיטה.
הבשלה במטעים ובגן הירק - ביכורים.
תקופת הימים הארוכים בשנה.
תופעות של חמסין.
תודה על הזכות להתקיים בכבוד, תודעה על ישיבת קבע בארץ ישראל.
קבלת עול תורה - על פי עקרונות המוסר והצדק.
חוקים חברתיים בתורה - לקט, שכחה ופאה.
חובת לימוד תורה.
חובת התייחסות הוגנת ומכבדת לזרים, לגרים ולאחרים.
מתן תורה.
מפסח ועד שבועות - ספירת העומר.
מזמן חירותנו - לזמן תורתנו.
מבית עבדים - לעם בעל חוקה, כללים ומנהגים.
מנדודים במדבר - לישיבת קבע בארץ ישראל.
קריאה במגילת רות.
בראיון משנת 2000 מספרת רות פרנקל מנהלת הגיל הרך והחינוך היסודי בסמינרעל שיטת "מכלולי חיים" ועל לימוד חג השבועות מתוך שיטה זו. http://smkb.localtimeline.com/index.php?lang=he#event/305/22Kk6Z9x1c4/
חקרה וערכה: ענבר דקל-לוינזון, ארכיון סמינר הקיבוצים.
מקורות:
פרנקל, ר. (תשנ"ד). מכלולי חיים: שיטה ליישום גישה אחדותית בתכנון לימודים. משרד החינוך והתרבות, גף להכשרת עובדי הוראה, מכון מופ"ת.
ניב, נ. (תשס"ט 2009). מכלולי חיים: 70 שנה לסמינר הקיבוצים [תקליטור], סמינר הקיבוצים – המכללה לחינוך, לטכנולוגיה ולאומנויות.